Warm climate: not what you had in mind
בשלהי נובמבר 2018, הוזמנתי להציג הרצאה ולהדריך טעימה על יינות ישראל באוניברסיטת גזנהיים אשר על הריין, ארץ הריזלינג.
ההרצאה ניתנה במסגרת הקורס Viticulture of the world. הקהל היה סטודנטים לייננות בשנתם האחרונה לפני סיום התואר וכן אנשי סגל הוראה ומחקר.
כבר מתחילת העבודה על המצגת ברור היה לי כי ראשית כל עלי לקעקע את המחשבה האינטואיטיבית שעוברת בראשם של אנשי יין רבים שאינם מכירים את יינות ישראל כאשר הם חושבים על אזור גידול ישראל: חם = הבשלה גבוהה = פורט סטייל או יינות פשוטים, בשלים וחד מימדיים.
עלי להוכיח שכרמי ישראל שוכנים בטרואר לגיטימי ואיכותי, באקלים מתאים ובעל מאפיינים יחודיים ולאחר מכן לדבר על התפתחות הזהות של יינות ויינני ישראל בטרואר זה.
בראש מורם ועם הרבה ביטחון עצמי ניגשתי למשימה. העובדה שאני מטעים מזה זמן רב קולגות מן העולם ביינות ישראלים ומשתתף בטעימות השוואתיות שכאלה בארץ ובעולם, כאשר תמיד יינותינו נוחלים הצלחה מעוררת כבוד היא בסיס הבטחון שלי. הביקור המוצלח מאד מבחינת התעשייה הישראלית, בתכנונו הייתי שותף, של שניים עשר ה-MW שהתקיים בתחילת שנת 2018 חיזק עוד יותר את בטחוני.
תחילה הצגתי בקצרה את אזורי הגידול בארץ ישראל, הקרקעות וזני הענבים. לשם ההצגה נעזרתי בחומר רב שנאסף על ידי מכון הייצוא ונערך על ידי אדם מונטיפיורי. בהמשך פניתי למשימה המרכזית לה הענקתי את הכותרת- Warm climate: not what you had in mind.
בסיס ההוכחה לאיכות והיחודיות של אקלים כרמי ארץ ישראל נמצא בעבודת ה- MW של עמיתי ערן פיק. ראשית ביטול הרלוונטיות של מודל WINKLER לאזור ישראל והסרת החטוטרת של אזור גידול 5. לאחר מכן הוכחת האקלים המתון השורר באזורי הגידול הגבוהים בארץ ישראל, ללא ארועי קיצון עונתיים וכן שונות רב שנתית נמוכה. הוכחה שפיק ביסס על השוואה רב שנתית של נתוני תחנות מטאורולוגיות בגליל, גולן והרי ירושלים לאזורי יין ידועים בקליפורניה, דרום אוסטרליה ובורדו.
לבסוף התייחסות למאפיינים יחודיים לישראל בהשוואה לאזורים הנזכרים קודם, תקופת ההבשלה, לחות, אורך יום, גובה כרמים והשפעת כל אלה על VPD, נידוף המים מהגפן.
המשימה השניה, המחשת התפתחות סגנון ישראלי בוצעה בשלב טעימת היינות.
עבור היינות הלבנים בחרתי במגוון זנים המתכנסים כולם לייננות מדוייקת, מתונה, המסתמכת רבות על איכות הפרי והבאתו לידי ביטוי בהחלטות יינניות שונות אך בהתאמה מושלמת לפוטנציאל המגיע מהענבים. בנוסף, רוב היינות לא היו מהבציר האחרון, וכך הוצגה גם יכולת התבגרות, אשר ביינות לבנים מלמדת על איכות אמיתית ולא רק מניפולציה ייננית מוצלחת.
התחלנו בירדן בלאן דה בלאן 2010, ומשם המשכנו לכישור ריזלינג 2016, כרם שבו גרשון 2013, צרעה הרי יהודה 2017 ולהט לבן 2016. חמישה יינות, חמישה זנים, ארבעה אזורי גידול גבוהים והרבה עיניים פעורות לרווחה בקהל.
עבור היינות האדומים בחרתי בגישה אחרת. כאן היינות היו צעירים יחסית. לגישתי, דווקא ביינות האדומים, מורכבות ו'דרינקביליטי' של יינות צעירים היא המלמדת על איכות הענבים והיכולות המקצועיות של הייננים. הצגתי שני זני ענבים, סולו והאינטראקציה ביניהם. שני הזנים אשר בעיני ובעיני רבים מעמיתי הם הבסיס, ההווה והעתיד ליינות ישראל, הם סירה וקברנה סוביניון. טעמנו את קברנה סוביניון כרם בראון 2014, סירה פלם 2016, להט אדום 2016 ומיסטי הילס 2016. תגובות הטועמים הביעו הערכה רבה למורכבות, לעושר ולאלגנטיות של יינות ישראל במיטבם.
גם בגזנהיים, גרמניה, יודעים עכשיו שישראל היא ארץ יין איכותית.